יש רגעים שאני קולטת כמה השתנתי.
כמה אומץ נהיה לי וכמה להעז זה כבר חלק ממני, שאני אפילו כמעט לא שמה לב לזה
אבל וואלה, להגיע לסדנה לגמרי לבד
להיפתח לקבוצה שאני לא מכירה להגיע ככה, מוכנה לחשיפה ומוכנה להתמסר לאי הידיעה
זה מדהים בעייני וממש לא מובן מאליו!
פלא שהיה לי כל כך מופלא?
ושלא תחשבו לרגע שזה היה לי סופר נוח, אבל וואלה, עם הזמן למדתי לאהוב גם את אי הנוחות שמגדילה אותי
ואני יודעת כבר לזהות מתי זה המקרה ולאפשר לעצמי את זה
וזה מדהים לראות איך מפעם לפעם זה כבר מפחיד קצת פחות,
כי אני כבר סומכת עלי שאדע להסתדר וכמה זמן זה משהו שהיה לי כל כך חסר..
ואיך אני שמחה שלימדתי את עצמי את זה.
אז הגעתי בשישי האחרון לסדנת ריברסינג לגמרי לבדי, מבלי להכיר אף אחד (מלבד המנחה, שגם אותו אני 'מכירה' מהרשת בלבד) והייתי רגועה ושלווה, כי בפנים ידעתי שהכל מדוייק ושמי שצריך להיות יהיה ושמה שצריך להיות יהיה
ובתוך תוכי אפילו שמחתי שאני באה לבד, כדי באמת להעניק לעצמי את הזמן הזה עם עצמי וגם ידעתי שזו הזדמנות מופלאה לעבוד על להרגיש נוח עם לא להגיע בקבוצה (זה תרגול אומץ שאני עושה לעצמי מדי פעם, זה כל כך חשוב וזה ממש מפתח אותי) ואני זוכרת שאפילו חשבתי לי שככה אני לא אהיה מוגבלת ואוכל להתוודע לאנשים אחרים וליזום שיחות איתם
וכך הלכתי לסדנה והתמסרתי למרחב ולאנשים שהגיעו וזכיתי להכיר נשמות מדהימות
וגם אחת מקסימה שזיהתה אותי מהפייסוש והסמיקה אותי קשות..
ואיך לא, בסוף אפילו מצאתי את עצמי מוזמנת לשבת ולאכול עם קבוצה של חברות טובות שהגיעו יחד לסדנה
וחייכתי לעצמי על הדברים שהיקום מזמן לנו כשאנחנו באות בתודעה פתוחה ומאפשרת.
זו באמת היתה חווייה מדהימה ומלאת תובנות וגילויים (וזה עוד מבלי לדבר על הטכניקה המדהימה של הריברסינג – נשימה מעגלית, שזה כנראה לפוסט אחר אם תרצו)
אבל היו כמה תובנות עיקריות שזיקקתי ובא לי לחלוק גם איתכן:
כל החיים אנחנו מתפתחות – פחדים ואי נוחות תמיד יהיו שם באיזשהו אופן, זה חלק מתהליך גדילה בריאה וזה לגמרי טבעי ואנושי. החוכמה היא לא להדחיק אותם או להחזיק פאסון שאני נטולת פחדים ודאגות, אלא לאוורר אותם במרחב מאפשר ותומך
לא להישאר איתם לבד – אלא לדעת ליצור לעצמנו את המרחבים האלה, לזהות את האנשים שאנחנו יכולות לפרוק לידם בביטחה, להישען עליהם ולדעת שהם יתנו לנו את הזווית המקדמת ומיטיבה.
לדאוג לעצמנו – ולא לוותר על זה. חבל על כל התקיעויות והמשקעים שיושבים שם, שמושכים אותנו מטה ולא מאפשרים לנו להתקדם ובאמת חבל על כל זמן שעובר שאנחנו ככה, ממשיכות להגיד לעצמנו שהכל בסדר ולא עושות עם זה משהו
יציאה מאזור הנוחות מעודדת הגשמה – הנשמה שלנו אוהבת התפתחות, וכשאנחנו נתקעות במקום המוכר והידוע יותר מדי זמן, ההתפתחות שלנו פשוט נעצרת.
לכן כדאי לנו לעשות מדי פעם דברים נועזים מהרגיל, להרחיב את אזור הנוחות שלנו כדי להתרחב הלאה ולא לבחור בפתרון הקל של להישאר במקום ולהמשיך לעשות עוד מאותו הדבר- נוכחות ברשת זו מתנה שלא נגמרת – אני כל פעם מופתעת מחדש מהאדוות של זה והמהצורות שזה חוזר אלי.
וכשמישהי שאני לא מכירה מספרת שאני אלופה ושהיא נהנית לעקוב אחריי ושתמיד כשהיא ביום ירוד היא קוראת אותי ומתעודדת – אני מבינה את הכח של זה.
אז בבקשה מכן: תעזו, תתמידו ותבנו לעצמכן נוכחות ברשת –
אתן לעולם לא יכולות לדעת לאן זה יתגלגל ובמי אתן תזכו לגעת בזכותה ואיך.
אז עד לכאן להפעם, מקווה שנתרמתן
וסקרנית לשמוע לאיזה סעיף הכי התחברתן?
ויש לי גם הפתעה למי שרוצה לחזק את הנוכחות שלה ברשת
ולקבל תמיכה והכוונה לדיוק העשייה והשליחות שלה בשנה הקרובה:
שיחת בהירות שיווקית איתי בחצי (!) מהעלות הרגילה שלה עד לסוף אוגוסט בלבד
(וכן, אפשרי גם לסגור מעכשיו ולממש בספטמבר) –
בהטבה מיוחדת וסודית רק לכן, העוקבות והקהילה הקרובה שלי
רוצות לשמוע עוד? בשמחה!
כיתבו לי לווצאפ ונמשיך משם
