למה מגיע לי כל הטוב הזה?
בכל מירוץ החיים המוטרף הזה אני חייבת לעצור ולכתוב קצת. הרי לא בשביל זה בין היתר פתחתי את הבלוג?
אז מה שקורה לי בשבועות האחרונים הוא לא פחות ממטורף. אני עובדת בכמה ערוצים במקביל. ימים, לילות. שבתות.. הכל הולך.
כי יש איזה תהליך גדילה מואץ שמתרחש ולמרות העומס זה לגמרי משמח ומרגש!
מי שעוקבת אחריי וודאי שמה לב לכמה פעיל וגדוש היה אצלי לאחרונה.
והינה רשימה חלקית של כל מה שקרה רק החודש:
* הכנתי הדרכה מצולמת וכמה סרטונים, ואפילו עליתי ללייב אחד!
* פתחתי קבוצה חדשה לחובבות עיצוב ויצירה
* השקתי אתר ובלוג חדש
* ובמקביל אני בעבודה על מוצרים חדשים וחידושים באמת מרגשים לעסק
ואת כל זה אני עושה מתוך אמונה במה שיש לי להעניק לעולם ומתוך ידיעה שאני חייבת לחלוק את זה עם כמה שיותר אנשים!
אז אני עושה. הרבה. ועובדת הרבה. כן, גם סופ"שים. יש שבתות כמו האחרונה וזו שלפניה, שאני על המחשב ובעלי והקטן מטיילים ומפקנקים להם. ורוב הזמן אני בתוך זה ואני בראבק בלי לעצור כי ככה זה כשיש מטרה מול העיניים.
על פחדים ועל שליחות
ולפעמים יש רגעים שהפחד פתאום מתגנב. הפקפוק, הספק, המה אם.. כן, האמת היא שלכל אחד, גם לי, יש רגעים של פקפוק ופחד. גם לי יש רגעים שאני אומרת: אמאל'ה, הלימיק הזה שבניתי – מלחיץ!! ואז, יש את היקום. שטורח להביא אלי לקוחה מפרגנת בדיוק בזמן. ופתאום הוא שולח לי סימן שכל מה שאני זורעת ושותלת בסוף מוציא ניצנים.
ופתאום דברים מסתדרים, ואיזה אסימון נופל. ויש רגע קטן שמשהו קורה באופן הכי מדוייק וברגע הזה יש תובנה נפלאה שאני בדיוק במקום הנכון לי. שהלימיק הזה ווז מנט טו בי. שהוא כבר חזק ממני. אז שאני אבהל ואעצור? נו וויי!
אז לקחתי כמה נשימות. חזרתי לעצמי. וחזרתי לתת את הכל. כמו שהבטחתי. כי זה הסיפור האמיתי שמאחורי עסק עצמאי. אין פתרונות קסם, אין קיצורי דרך ולא הכל פרחים ושושנים. אבל יש רגעי קסם שבהם הכל פשוט מתחבר. והם שווים את הכל. כן, גם כשעובדים בשבת.
האם גם אתן חוות רגעי חוסר בטחון שכאלה לפעמים? אשמח לשמוע מה אתן עושות כשצץ רגע כזה ובכלל לקרוא אתכן. מוזמנות להגיב לי כאן למטה
