הקשר בין כשלונות להצלחות בעסק – וגם סיכום השנה המפתיע שלי

כן כן, קראתן נכון.

כשלון מספר 1 –
הקשבתי ללב וקפצתי למים עם תוכנית ליווי ראשונה ליצירת נוכחות באינסטגרם. למרות הבאזז המטורף שהיה לתוכנית, איכשהו בסוף לתוכנית עצמה היתה רק נרשמת אחת

על פניו, נשמע בהחלט כמו כשלון מוחץ, נכון?
אבל אתן יודעות מה? היה תהליך מדהים!

הבנתי שיש לי משהו מטורף ביד ושבגדול פשוט לא שיווקתי מספיק טוב את הערך שמקבלים בו.
מאז כבר הסקתי מלא מסקנות ושידרגתי את כולו ובקרוב אפרסם את המחזור הבא של התוכנית (ותתכוננו, כי זה הולך להיות היסטרי! בואו נאמר שאם אתן אוהבות את איך שאני פועלת בו, אז תדעו שזה בדיוק מה שאני הולכת ללמד אתכן שם, צעד אחר צעד).

אבל עזבו את זה. הדבר הכי גדול שקרה לי שם זה שפשוט.. הפסקתי לפחד מליפול! ראיתי שגם כשלא מצליח לי כמו שציפיתי, אני פשוט מנערת את האבק, לומדת איך להשתפר וחוזרת חזקה ומדוייקת הרבה יותר.

כשלון מספר 2 –
לראשונה מזה 3+ שנים שאני מלווה עצמאיות, מישהי ביקשה לעצור את התהליך איתי

מודה שכמו כולן חששתי מהיום הזה ופחדתי שכשיגיע הרגע, אני בטח אתאכזב מעצמי נורא.
אבל אתן יודעות מה? האכזבה היחידה שהיתה לי בלב היא עבורה.

פשוט כי עשינו דרך מופלאה יחד עד לאותה נקודה והיה לי ברור שמכאן היא יכולה ממש להמריא, אבל מאיזושהי סיבה אישית שלא ברורה לי עד היום, היא הגיעה להחלטה כרגע לא להמשיך בתהליך (למרות שציינה שאולי תחזור בהמשך).

אני בכל אופן שלמה עם עצמי שנתתי את המיטב שלי וזוכרת שאף פעם אני לא אוכל באמת להתאים לכולם ושזה בסדר גמור. והי, אחת מתוך עשרות הנשים שכבר ליוויתי זו בסך הכל סטטיסטיקה די מדהימה. לא?

כשלון מספר 3 –
קיבלתי כמה עקיצות וביקורות די מכווצות

ו-ואללה, עמדתי בהן בגבורה ושמרתי על הגבולות שלי.
הקטע המצחיק הוא שברוב המקרים מדובר בעוקבות (ועוקב אחד) שממש עוקבות כבר זמן ממושך אחרי כל התכנים שלי, ועדיין היו להן תלונות.

אז כפרה עלי, פשוט עניתי להן בשיא האלגנטיות שהכל טוב ושבאמת לא חייבים לאהוב ולהתחבר לכל מה שאני כותבת ושאם לא יאה להן, הן יכולות פשוט להפסיק לעקוב והכל טוב.

אגב, כולן בלי יוצא מן הכלל לא הפסיקו (לעקוב. את הצורך לחנך אותי הן דווקא כן הפסיקו).

כשלון מספר 4 –
הגעתי השנה למספר הכי גדול של נשים שהסירו את עצמן מרשימת התפוצה שלי

אבל הי, נחשו מה?
זו גם היתה השנה שבה הפצצתי במיילים יצרתיים, נוגעים ומעולים שקיבלתי עליהם י-ם של תגובות חמות ומחמאות וכמובן שלא במקרה זו גם היתה השנה שבה כמות המצטרפות לרשימה שלי הכפילה את עצמה כמעט פי 4.

ואני כותבת את זה כי לא פעם אתן מספרות לי שזה מכווץ אתכן כשעושים ‘הסרה’ מהרשימה שלכן.
אז אני שואלת אתכן, איפה אתן שמות את המיקוד שלכן: על מי שמסנן את עצמו וטוב שכך, או על אלה שנהנים ובוחרים להמשיך איתכן משבוע לשבוע?

כשלון מספר 5 –
השנה השקעתי במספר תכנים שלא ממש צלחו

כמו לייב אחד ממש חשוב שמשום מה הייתי בו די לבד וסדרת סרטונים מעולה שיצרתי בתקופת המלחמה שבשל כך פשוט נקברה לה כל החשיפה.

אבל וואלה, לא ממש התרגשתי והמשכתי לתת בראש עם תכנים מעולים שיצרו לי גל של פניות וסגירות של שיחות וליוויים גם מבלי לשווק משהו קונקרטי בסופם.

והאמת שאני לגמרי יכולה להמשיך ולפרט כאן על עוד כל מיני אכזבות, תסכולים ושיבושים שקרו בדרך. אבל נראה לי שכבר די הבנתן את הכיוון, נכון?

כשלונות הם כשלונות רק אם אנחנו רואות בהן ככה!

תזכרו: הבעייה עם כשלונות היא לא שהם קורים, כי זה חלק מהעניין וזה דבר טוב! זה אומר שאתן מעזות, שאתן פועלות, שאתן בתנועה.

הבעייה מתחילה כשאתן אוכלות לעצמכן את הראש על כל ‘כשלון’ כזה, עד שבסוף אתן כבר לא רוצות להעז ולנסות שוב. ומי שלא מנסה, לא מתקדמת ולא מצליחה. פשוט מאוד.

אני אישית יודעת שכל ה’כשלונות’ שהיו לי בשנה שחלפה, לימדו אותי מלא דברים שהפכו אותי לטובה יותר. כך שבסופו של דבר, לא הייתי מוותרת על אף אחד מהם!

אז… כשלונות? לא יודעת, אני לא רואה אותם ככאלה. בעייני הם בסך הכל עוד התנסויות בדרך לגדילה הבאה שלי.

ומה אתן חושבות על זה? מתה לשמוע וסומכת עליכן שתהיו אמיצות מספיק כדי לשתף אותי בתגובות 😉