ישבתי ומחקתי
ועוד אחת ועוד אחת.
ככה מחקתי משהו כמו שלושים תמונות ועוד כמה הייליטס,
סטוריז וסרטונים מפרופיל האינסטגרם הישן שלי.
האמת?
זה לא היה לי קל, בשלב כלשהו אפילו התחילו לרדת לי דמעות וזה לא כי התעצבתי על ההחלטה או שהיו בי הרהורי חרטה, אלא פשוט כי בכל זאת, זה יצג עבורי את המקום שממנו באתי ואת שנותיי הראשונות כעצמאית.
ולראות ככה את כל השנים הראשונות שלי כעצמאיות בתמונות, את החוויות מהירידים הראשונים שלי, את הימים והלילות שהעברתי הסטודיו באיור ופיתוח מוצרים, את הפידבקים המצולמים של הלקוחות ואת השיתופי ה- אנבוקסינג שלהן על ההזמנות והחבילות המושקעות שהן קיבלו ממני..
כמו פתח מגירה פנימית של נוסטלגיה והציף בי הרבה רגשות וזכרונות.
קבלו הצצה לפרופיל האינסטגרם הקודם שלי.
איזה מתוק הוא היה, נכון? פלא שהיה לי קצת עצוב למחוק אותו?
ובכל זאת, עשיתי את זה ואחר כך הרגשתי הקלה גדולה.
ואני מתארת לעצמי שעכשיו אתן קוראות אותי ומתות לשאול אותי: "אז רגע, למה עשית את זה בכלל?"
אז הינה למה החלטתי למחוק את כל מה שהיה לי בפרופיל האינסטגרם שלי ולהתחיל מחדש על דף נקי:
1. קודם כל כי מה שהיה שם יצג את העסק הישן שלי שלא פעיל כבר כשנתיים.
היו שם צילומים של מוצרים שאני כבר הרבה זמן לא מוכרת ומחזיקה, ובכלל העסק שלי עבר שינוי טוטאלי מאז ורציתי שפרופיל האינסטגרם שלי יתעדכן גם הוא ויתיישר עם הזהות העסקית החדשה שלי.
2. לכן הרגשתי שהכי נכון יהיה לי פשוט למחוק את מה שהיה ולהתחיל מחדש על נקי.
וכן, ידעתי שזה אומר להתחיל מאפס על כל המשתמע מכך: להתחיל לעורר את הפרופיל מהתרדמת מה שאומר להיות כמעט בלתי נראית בהתחלה. ואז ולהתחיל למלא את הגריד שלי צעד אחרי צעד, בקצב איטי.
וכך יוצא שנכון לעכשיו מעטרים את הפרופיל שלי 4 פוסטים בלבד!
וכן, זה נראה ריק ומוזר וכן יש לי תגובות בודדות שם.
וכן, זה די מבאס ומרגיש כאילו זה זוחל וברור שתוך כדי עולות בי מחשבות של: כמה זמן זה יקח ומה יקרה אם אשאר לבד ועוד כל מיני מחשבות דרמטיות כאלה שמבחינתי הן בסך הכל לגמרי טבעיות.
וכך נראה הפרופיל הריק שלי בסיום תהליך הניקוי והאיפוס מחדש.
יש ריק מזה??
אז מה אני עושה? איך אני מתמודדת עם כל ההתחלה מאפס מורטת העצבים הזאת?
- *קודם כל אני מחזיקה מולי את התמונה הגדולה של המקום שאליו מכוונת להגיע ואני יודעת שיקח כמה שיקח, אני בדרך לשם.
אני עושה את זה באמצעות זה שבניתי לי כבר שפה וגריד מאוד מובנה ואת התוכן לכמה שבועות קדימה, כך שאני יודעת שגם אם זה נבנה לאט זה נבנה לשם. - אני מזכירה לעצמי שכל ההתחלות קשות וזה טבעי להיות מבולבלת ומלאת חששות וספקות, אבל כולם צריכים להתחיל מאיפשהו וזה ממש בסדר
- נזכרת גם שזה הכל למטרה טובה כי בעוד כמה שבועות אני כבר אהיה במקום אחר לגמרי עם פיד מושלם! (ואני יודעת, כי כבר עיצבתי ובניתי אותו
כן כן, ספויילר: יש למה לחכות!) - נושמת עמוק ומתרגלת חמלה וסבלנות. אפילו עשיתי עם עצמי החלטה לקחת את זה ממש באיזי ולהתענג על התהליך ההדרגתי הזה ואני יכולה לשתף אתכן שאני ממש בהתבוננות וחקירה מולו וזה הופך את הכל למרתק הרבה יותר (בהמשך ארחיב עוד קצת על זה)
- וגם החלטתי שאני מרימה לעצמי על כל המיני-הצלחות והצעדים הקטנים שבדרך, ואני חוגגת כל תגובה וכל עוקבת חדשה, וכל פוסט או סטורי שאני מעלה אני ממש מריעה לעצמי!
ואת האמת, אני פשוט נהנית!!
מכל ההתרגשות הזו של ההתחלה, לא תאמינו כמה זה כייף ברגע שמשחררים את הקולות הלחוצים והביקורתיים שעומדים עם הסטופר.
אז מה התובנות החשובות שלי מכל חוויית הראשוניות הזו?
* כולנו סולדים מהתחלות. לי אישית יש אישו אמיתי עם הנושא שקשור בחוויית ילדות, מה שהביא לכך ששנים הייתי מתחמקת סדרתית שנמנעת מלחוות חוויות של ראשונית והתחלה.
לכן כשרק חשבתי להתחיל מההתחלה באינסטוש, זו לא היתה לי מחשבה נעימה.
אבל החלטתי שאני הופכת את זה ללימוד חווייתי שיפתח לי את התפיסה שלי לגבי התחלות מכאן והלאה כי זה ממש נושא חשוב להתמודדות.
* במוקדם או במאוחר, כולנו נידרשך להתמודד עם מצבים התחלתיים במהלך חיינו, וזה לא משנה כמה נלמד וכמה נתקדם. תמיד יגיעו מצבים שבהם נהייה ראשוניים.
ולכן בעייני זו מיומנות חשובה לדעת לשאת את הראשוניות הזו ולא לתת לה לייאש או לתסכל אותנו.
* רצוי להפוך את הקושי ללמידה וחקירה חווייתית של עצמי בתוך תהליכים ראשוניים ובכלל של הדבר החדש שאליו אני נכנסת, מה שמאפשר לי באמת להיות כל כולי בו בלי להיות לחוצה ישר על הספקים ותוצאות וכך הדרך הופכת לנעימה הרבה יותר.
* עוד דבר שעוזר זה להיצמד למה שעזור לי לקבל את התהליך כמו: להחזיק תמונה של החזון העתידי שלי וגם להזכיר לעצמי שכל ההתחלות קשות ושזה לא אומר כלום עלי או על ההמשך וכמובן לחגוג הצלחות קטנות כגדולות.
* למעשה להדרגתיות יש יתרונות רבים: אפשר יותר לעצור ולחגוג כל שלב בדרך וגם להתאים את הקצב ליכולות שלי ההדרגתיות הזו מאפשרת לי להיות סלחנית כלפיי עצמי ולתרגל חמלה, סבלנות וסקרנות מהתהליך עצמו ומהשלבים שאני עוברת בדרך וגם להיות בהודייה אמיתית על כל התקדמות שאני עושה.
* כששיחררתי את הלחץ והביקורת דווקא הצלחתי להנות ממש. וזה הימם אותי, שאפשר באמת לבחור לחיות ככה ולשים את הבחירה הזו במועדות שלי, ואז הכל הופך לקליל ומהנה הרבה יותר.
זה גרם לי לחשוב על מקומות נוספים בחיים שאפשר לקחת את הלמידה הזו וליישם אותה יומיום העסקי שלנו ובכלל בחיים.
בקיצור, היתה לי חווייה ממש מלמדת ואני רק בהתחלה שלה, אז בטוחה שיהיו עוד הרבה תובנות נוספות בדרך שאשמח לשתף איתכן.
מה אתן אומרות, יעניין אתכן שאשתף עוד מהתהליך הזה?
ואיך היה לכן לקרוא את הפוסט הזה ומה לקחתן?
שתפו אותי כאן למטה בתגובות, אני ממש סקרנית והכי ישמח אותי לקרוא אתכן 💗
אה, וכמעט שכחתי להזמין אתכן לאינסטוש החדש והמנצנץ שלי!
תראו איזה יפה הוא, נכון? יאללה, מחכה לכן גם שם.
